עונשו של יהוה

1.

כשקוראים את סיפור מגדל בבל שבא מיד לאחר סיפור המבול מתגלה כביכול סתירה. סיפור המבול נחתם ברשימת יוחסין של בני נח שמהם נפרדו הגויים השונים “לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם, בְּאַרְצֹתָם, לְגוֹיֵהֶם”. אם בני נח נפרדו כבר בלשונותיהם, כיצד ייתכן שמיד לאחר מכן מסופר שכל הארץ ״שפה אחת ודברים אחדים״? חוקרי תנ”ך ודקדוק מקראי יספרו לנו על מסורות נפרדות שהוצמדו זו לזו על ידי העורכים המאוחרים. אבל ההסברים האלה אינם מספקים את מי שקורא את התורה כספר ולא כאוסף של מסמכים שנתפרו בגסות זה לזה. מי שרואה בתורה טקסט אחד, יהיה חייב להבדיל בין המובנים של שני המונחים – לשון ושפה. הסיפור שהוא יספר לעצמו יהיה משהו מעין זה:

לאחר המבול וה”איתחול” של המין האנושי, בני האדם התרבו על פני הארץ והתחלקו לקבוצות שמהוות את הקטגוריות המהותיות של הסדר החברתי כפי שעורכי בראשית מבינים אותן (על פי תפיסתם, הארגון של בני האדם במשפחות, בארצות, בשפות שונות ובשיוך אתני הוא מהותי לקיום האנושי). אף על פי שבני האדם נפרדו להם לקבוצות משפחתיות ואתניות שונות, עדיין היתה להם שפה משותפת. הם יכלו להבין זה את זה ולהסכים על פרויקט משותף לטובת כל המין האנושי. אבל פעולתם, משום מה, לא מצאה חן בעיני האל, שלא רק שחירב את הפרויקט אלא דאג לכך שבין העמים תשרה אי-הבנה מהותית שתמנע מהם להתגייס כולם למען מטרה משותפת.

2.

מה בדיוק היה החטא של דור הפלגה? כלומר מדוע הם נענשו? על פי רבים מהפרשנים היהודים והנוצרים של הסיפור בני האדם חטאו בכך שהציבו עצמם בגאווה אל מול האל – המחשבה שבני האדם יכולים להשתוות לאל בכוחו היא חולנית ורעה ולכן היה על האל להענישם. אבל למי שאינו מאמין בקיומו של האל נפתחת הדרך לקרוא את המיתוס אחרת, שכן הוא מסוגל לראות ביהוה דמות ספרותית בדויה שכוחה אינו קיים באמת ושמעשיה נקבעים על פי רצון המחבר. עבור קוראים כאלו, ההסברים הדתיים יהיו חסרי משמעות. השאלה שהם ישאלו אינה “מדוע יהוה העניש את בני האדם”, אלא “מדוע מחבר המיתוס החליט לבנות את יהוה כך שיעניש בני אדם שמתאגדים לביצוע פרויקט אוניברסלי משותף”.

בשביל להבין את הסיבה שבגללה סיפור מגדל בבל חובר יש לשים אותו בהקשר של שלוש הקטסטרופות שמתאר המיתוס התנ”כי על בריאת העולם : הגירוש מגן עדן, המבול ומגדל בבל. מדובר בקטסטרופות מאחר שכל אחת מהן השפיעה באופן בלתי הפיך על חייהם של בני האדם בעולם: הגירוש מגן עדן הפך את חייהם למלאי כאב ועצב. המבול הביא לכך שבני האדם “נפרדו” לקבוצות אתניות שונות. וכשלון פרויקט מגדל בבל גרם לכך שהאל “בלל את שפתם” של הגוים השונים. שלוש הקטסטרופות מגדירות למעשה שלוש בעיות מהותיות של המצב האנושי ברמה האינדיבידואלית והחברתית: 1. קיומם של כאב וצער; 2. קיומן של קבוצות חברתיות שונות ופערי כוחות שעלולים להיווצר ביניהן (כנען עבדו של שם) ; 3. חוסר ההבנה בין העמים.

כידוע, שתי הקטסטרופות הראשונות (המבול והגירוש מגן עדן) מושפעות מאוד מעולם המיתוסים האוניברסליים של המזרח הקדום שבתוכו פועלים מחברי המיתוס התנ”כי. סיפור מגדל בבל, לעומת זאת, נחשב למקורי שבין השלושה. מדובר אולי בתרומה המשמעותית ביותר של התנ”ך לחשיבה על המצב האנושי. אם חושבים על ההקשר שבתוכו פועלים מחברי המיתוס התנ״כי אפשר להבין מאין בא פרץ היצירתיות הזה. המיתוסים המסופוטמיים והמצרים ששימשו השראה לעורכים של ספר בראשית נכתבו בשפות נפוצות, שבשלב זו או אחר קיבלו את המעמד של שפות אוניברסליות. עורכי ספר בראשית, לעומת זאת, היו מודעים לכך שלשפה שבה הם כותבים את המיתוס שלהם אין את המעמד של שפות שמיות אחרות כמו ארמית או אכדית. זאת היתה השפה של העם שלהם, שלא היתה מובנת על ידי העמים האחרים. אין זה מפתיע שדוקא הם הגדירו את חוסר ההבנה בין העמים כבעיה מהותית.

3.

התורה מתארת את יהוה כאל חרד לכוחו: החרדה שבני האדם ישתוו לו בכוחם גורמת לו לגרש את אדם וחוה מגן עדן (“ויאמר יהוה אלהים: הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע. ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם” בראשית כב, ג). ובדיוק אותה חרדה גורמת לו לבלול את שפת בני האדם ולהפיץ אותם על פני הארץ – “וירד יהוה לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם. ויאמר יהוה הן עם אחד ושפה אחת לכולם, וזה החילם לעשות. ועתה לא ייבצר מהם, כל אשר יזמו לעשות. הנה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו. ויפץ יהוה אותם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנות העיר” (יא, ה-ח). המבנה החרדתי לא נוטש את יהוה גם לאחר סיפורי הבריאה של העולם ושל האנושות. הוא מבזבז חלק ניכר מזמנו בלהזכיר את עובדת אלהותו. עובדה שרוב בני האדם מסרבים לקבל.

נראה שמכל הפרשנים העתיקים של התנ״ך, חז״ל היו אלה שהצליחו לראות ולהביא לידי ביטוי בצורה החריפה ביותר את הממד החרדתי של יהוה.  לא שהם פקפקו בכוחו ובסמכותו, אבל הם הניחו שהדרך היחידה שדרכה הוא מתווך את עצמו לבני אדם היא בטקסט שכמו כל טקסט אחר ניתן לקרוא ולהבין בכמה אופנים. הגישה הייחודית הזו היא שאיפשרה להם לאמץ גישה ביקורתית כלפי יהוה מבלי לערער על קיומו.

4.

באחד המדרשים של חז”ל על סיפור מגדל בבל הדרשן שואל מדוע דור המבול הושמד בעקבות חטאיו, בעוד שמדור הפלגה נשתיירה פליטה (בראשית רבה לח) . התשובה שהוא נותן מעניינת: מאחר שדור המבול היו “שטופים בגזל” הם הושמדו כליל. בני דור הפלגה לעומת זאת, “היו אוהבים זה את זה, שנאמר: ויהי כל הארץ שפה אחת. לפיכך נשתיירה מהן פליטה”.

כמו דרשנים רבניים אחרים מהעת העתיקה, גם זה שלנו שם את עצמו במקומו של אברהם שנושא ונותן עם אלהים שבו הוא מאמין באמונה שלמה. הוא מזכיר לאל ולנו שדור הפלגה, עם כל גאוותם, לא היו כל כך רעים. הוא מכיר באהבה ששררה ביניהם ומציע במרומז את האפשרות שרק בזכותה על יהוה לא היה להענישם. שכן יחד עם בלילת השפות, נעלמה גם האהבה האינטואיווית בין בני האדם. היא הפכה למצרך נדיר ולא מובן מאליו. בדרך זו הדרשן מבין בצורה חדשה את הבעיה האוניברסלית שעורכי בראשית הגדירו: לא חוסר ההבנה בין העמים, אלא השנאה שהם רוחשים זה לזה, שמביאה בתורה לחוסר הבנה ולחוסר יכולת להסכים על פרויקט משותף שייטיב עם כל בני האדם.